הקפיטליזם הסוציאלי 

18 אפריל 2009
הקפיטליזם הסוציאלי
בספרו המפורסם של צ'רלס דרווין "מוצא המינים" מובעת התזה עליה מושתתת כל הבנתנו באשר למוצא המינים הגורס כי בכל האמור להתנהלותם בטבע הרי רק החזק שורד. בהתאם לכך הכשיר, המוכשר, המתוחכם, זה המצוייד בכלים המתאימים להשרדותו, אם כמתנת הטבע ואם מפאת שהישכיל לייצרם, יגבור על סביבתו ויהפוך דומיננטי עד להכחדת האחרים. בכך יהפוך השורד לנידבך, מעשה סולם אבולוציוני, אשר עליו ישרדו הבאים אחריו על פניו וחוזר חלילה.
בעולמנו המודרני ובכל האמור להתנהלות מיננו, "הומו-ספיאנס", למרות דרך הכלכלה הקפיטליסטית המנתבת את התנהלותנו כיום, קיימים חוקים וכללים, מעשה ידנו להתפאר, המגינים על החלשים, הכושלים וחסרי המזל בחברה מפני 'כליית-החלשים-הדרוויניסטית'. הכלכלה הקפיטליסטית אשר גם בה לכאורה החזק שורד, הינה מראית עין בלבד באשר החזק והמוצלח (לעיתים בר המזל האקראי בלבד) שורד על גבם של מרבית האוכלוסיה הזעיר בורגנית, הוא מעמד הבינים הרחב מכולם, המוגן תחת חוקי 'הקפיטל-סוציאליזם', אשר ללא קיומם (של המוני העם), לא יכול היה הקפיטליסט, בעל ההון, האוליגרך, לשרוד ואף לפרוח.

ניתן לראות בכך את מותר האדם מהבהמה באשר אנו כבני אנוש עיצבנו את עולמנו כך שיגן על החלשים אשר באנלוגיה לעולם החיות היו ניכחדים זה מכבר לטובת החזקים והמוצלחים יותר. בניגוד לנו הרי עולם החיות אינסטיקטיבי במהותו, אינו מסוגל ואינו רוצה או מודע כלל לאפשרות של הגנה על החלשים, בעולם זה שולט העקרון טרוף או היטרף, למעט חריגים בתא החייתי המשפחתי.
מאידך, אל לנו לשכוח כי חוקי האבולוציה הדרוויניסטים הם שיצרו את עליונותו של ה'הומו-ספיאנס' ואלו שאיפשרו לו את היכולת הריגשית והשיכלית להגן על עצמו מפני אותם חוקי טבע דרוויניסטים. מכאן שקיימת לנגד עינינו אקראיות של סיבה ומסובב שהפכו לוודאות בעולמנו האנושי.
בחברתנו הזעיר-סוציאליסטית, או מוטב לאמר הקפיטל-סוציאליסטית המודרנית, קיימת סימביוזה מובהקת בין המוני הפרטים המרכיבים את מרביתו של הציבור, החל ממעוטי היכולת וכלה במעמד הבינים, לבין שיכבת העשירון (שמא אלפיון) "העליון" אשר ניבנה עליהם. העשירים המעטים לא היו צוברים הונם כלל, לולי קיימת היתה שיכבת-בינים רחבה הצורכת ומשלמת בעבור המוצרים והשרותים אותם מציעים או מנתבים העשירים.
מכאן שעל "השורד" הכלכלי, במדה ושואף הוא להישאר בפסגה הפיננסית, לדאוג לשמר את מצבם של המוני הפרטים בחברה עליהם נישענות פרנסתו ועושרו, ולא להכחידם בנירגנות פיננסית, ללא שים לב והבנה כלכלית לעומקה וזאת כאמור בניגוד לחוקי הטבע הדרויניסטים.
בעלי ההון משולים לאותו אדם היושב על ענפו של עץ ובאם ינסר הענף יפול אף הוא עם הענף יחדיו. ניתן לדמות (בלא להעליב איש) כי קיימים פרטים מהגזע האנושי הדומים ל"חיידק טורף" המתיישב בגופו של הקורבן וניזון ממנו אך בו בזמן משמידו וגורר בכך את השמדתו הוא.
התנהלות זו הינה האנטיטזה להתנהלות החייתית אשר כל המדריכה הוא שרידותה הפיזית בלבד, בעולם החיות למעט חריגים מעטים בלבד החיה, בחושיה החדים, ניזהרת, שלא במודע ומטיבעה המולד, מלכרות ולאבד את מקורות מחייתה. בניגוד לאדם אשר אוגר מזונו לצרכיו העכשוים אך גם לימים קשים, הרי החיה, למעט חריגים, משיגה את צרכי מחיתה מהיום להיום. בעייתנו אינה אגירת מזון לימי סגריר המעידה על מעלה רבה מהחיה, בעייתנו עם עצמנו היא התנהלותנו המעוקמת משהו המעלה את התהיה "מתי מספיק הוא מספיק".

וכאן אנו מגיעים למקורו של עקב-האכילס הבעייתי ביותר בתורה הכלכלית הקפיטליסטית. על מנת לשרוד חייב העשירון העליון לשמר את שאר תשע העשיריות של הציבור וזאת על מנת לשמר את שלו ומכאן, הרי חייב להיות כוח חיצוני אשר יאגד את בעלי ההון להכרה הקיבוצית, הן במעשה והן במחדל, כי קיומו כפרטים מותנה בהמוני העם שמתחתיו בסולם השרידות הפיננסי.
טבע האדם אינו מראה סימני יכולת שכזו מיוזמתו האינדיבידואלית של הפרט ולכן, על מנת לשמור על המרקם החברתי הקיים, הרי חייבת החברה או המדינה להתערב בנעשה ולהכתיב כללים פיננסים אשר יפקחו על התנהלות בעלי ההון, בכך ימצבו את מצבם של המוני העם וזאת על מנת למצב את החברה בכללה. הנאמר סותר להלכה את עקרונות הכלכלה הקפיטליסטית הגורסים חוסר התערבות קיצוני של שילטון מרכזי במהלכי הכלכלה תוך פינוי הזירה לאינדיוידואליזם טהור.

זוהי גם הבעיתיות עם תורתה של איין ראנד, נביאת הקפיטליזם והאינדיבידואליזם. ללא ספק איין ראנד צדקה באשר לכיוון הקפיטליסטי. היא בהחלט צדקה באשר ליתרון האינדיוידואליזם על הכלכלה המרקסיסטית באשר היא כללה את טבעו האינדיבידואליסטי של בן האנוש כגורם העיקרי לקיומה של הכלכלה הקפיטליסטית ומכאן לרווחת רבים ושרידות החזקים. איין ראנד טעתה בהנחתה כי בעבור החזק-"השורד" השמים הם הגבול.
איין ראנד טעתה בדיוק באותו המקום בו גם צדקה דהיינו, טבעו של האדם. היא היניחה הנחה תמימה משהו כי החזקים והמוצלחים, אלו "השורדים" הדרוויניסטים, לא ינצלו את עושרם ועוצמתם, במודע או בבלי משים, על מנת לטרוף את החלשים ומכאן הלכה ולמעשה להשמיד את עצמם. יתרה מזאת היא לא הביאה בחשבון את הסימביוזה הבילתי ניתנת להתרה של החלשים והחזקים בחברה. איין ראנד לא לקחה בחשבון כי החזקים, הנישענים על גבו של המעמד הבינוני על מנת להאדיר את הונם ועוצמתם יהפכו משום להיטותם הרבה לעוד ועוד עושר ועוצמה, לקניבלים של עצמם והחברה כולה אשר עליהם נישענת עוצמתם, יחד עימם. דהיינו, הרדיפה אחר העושר והעוצמה תנסר בסיומו של יום את הענף הציבורי עליהם הם יושבים ופורחים ולכן נידרשת דווקא התערבות שילטונית, המנוגדת כולה לתורה הקפיטליסטית על מנת לאגדם ולחייבם, לרצונם או שאינו כך, לשמר את קיום הפרטים במעמד הבינוני, על מנת לשמר את עושרו של העשירון העליון, וחוזר חלילה, כמעשה היזון חוזר תנודתי.
כמובן שמאליה עולה השאלה האתית הבסיסית, באם כך הוא, ועובדתית אכן כך הוא, מדוע צריכים אנו להחיל חוקים ותקנות אשר ישמרו את עושרם של העשירים? מדוע חייבים אנו להציל את העשירים מפני עצמם? התשובה היא פשוטה ונירמזה לעיל, אנו מצילים את העשירים על מנת להציל את כלל האוכלוסיה מפאת הקשר הסימביוטי הבילתי ניתן להתרה שבין רווחת העשירים לרווחת מעמד הבינים. איננו כה איכפתיים בנוגע לשרידות העשירים, אנו איכפתיים באשר לקיומנו הכלל אנושי כפרטים בתוך ציבור. מכאן ברי הוא כי עלינו להתגייס אך ורק להצלת אותם מגזרים ופרטים אשר תרומתם הכלכלית הינה מכרעת לקיום המעמד הבינוני, אשר הוא המהווה את מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר והתורם לקימום הכלכלה על רגליה. מאליו ברי הוא כי עלינו להתעלם מקשייהם של אלו אשר תרומתם לכלכלה הלאומית שולית, עד לנפילתם אם אכן כך ניגזר.
המשתמע מכל הנאמר הוא כי כל קיצוניות חברתית וכלכלית תהיה זו אשר תהיה, אמנם תואמת חלקים בטיבענו האנושי אך אינה משיגה את מטרתו האובייקטיבית של הגזע האנושי לפריחה ושיגשוג. כך בהתאמה, הקפיטליזם כמו גם הקומוניזם אינן תורות חברתיות-כלכליות מושלמות באשר הינן קיצוניות בהילכותיהן וחייבות לכן בעידון, תוך נקיטת עידכונים חברתיים-כלכליים על מנת שישרדו. מכאן גם בא המושג המאגד בחובו את הרעיון המובע במאמר זה והוא מושג "הקפיטליזם הסוציאלי" אשר הלכה ולמעשה ניתן לראות מניצניו כמו גם בהתהוותו הלכה ולמעשה בחברת הרווחה הדמוקרטית המודרנית.
עלינו לבדל בבירור את המושג "קפיטליזם-סוציאלי" ממושג הרווח בחוגים מסויימים בשם "דמוקרטיה סוציאליסטית". דמוקרטיה אינה שיטה כלכלית אלא שיטת ממשל והחיבור בין שיטה זו והסוציאליזם פירושו "שלטון הסוציאליזם" ומכאן מרמז לכיוון של "שילטון מרכסיסטי" אשר מצידו מרמז ל"שילטון קומוניסטי". מכיוון שכבר חווינו את כישלונו המהדהד של השלטון הקומוניסטי, זהו ממשיכה של התורה המרכסיסטית ומכיוון ששילטון זה אינו מסוגל לקיים משטר דמוקרטי כהילכתו וקריסתה של רוסיה הסובייטית כמו גם מדינות קומוניסטיות אחרות מוכיחה, הרי שהמושג "דמוקרטיה סוציאליסטית" בא לאחז עיני תמימים במדינת ישראל להביאם לתמוך בשיטה שאינם מאוהדיה. קיים כאן ניסיון פטתי לעדן את הכוונה להשליט במדינת ישראל שילטון קומוניסטי על ידי קבוצות קיקיוניות בתוכנו. הרי רובנו תומכים שמשטר דמוקרטי. רובנו, בייחוד בני השכבות החלשות יתמכו במושג סוציאליזם על פני המושג "קומוניזם" וכך נוצר המונח "דמוקרטיה סוציאליסטית" מתוך כוונה למכור אופיום להמונים ("הניבערים").
המפולת הכלכלית הנוכחית מבטאת יותר מכל את חוסר ההבנה של פרטים המשתייכים לרף העליון הקפיטליסטי, כי נפילתו של מעמד הבינים תפיל גם אותם וכי עולמם מרופד הממון תלוי ומותנה בקיומם ורווחתם של ההמונים בתשע העשיריות שמתחתם. חיסולו של מעמד הבינים, אם פיזית ואם בהשלכתו למעגל העוני, פוער בור אדיר ממדים אשר כולנו ניכשל וניפול בו, עשירים ועניים כאחת. אך אנו כאנו, אנו כפרטים, כבני אנוש על תכונותינו המולדות, איננו רואים את האינטרס הציבורי אלא אך את האינטרס האנוכי-הצר שלנו כפרטים, זה טיבענו, כך נוצרנו.
התערבות המדינות בהשלכות שונות של המשבר הפיננסי העולמי הינה מוצדקת על מנת ליצבו אך שוב, אנו כאנו, קיימת בנו הנטיה האנושית לשפוך את המים עם התינוק יחדיו, אנו מטבענו נעים בסינוסואידה חסרת שליטה מצד לצד מקיצוניות לקיצוניות. חייבים אנו בשום שכל להטיל רגולציה זהירה ביותר בשוק ההון אשר מצד אחד לא תחנוק את הדחף האנושי לאינדיבידואליזם ומצד שני לא תתיר לאותו טבע אנוש לטרוף את עצמו.
יותר מאשר כפיית רגולציה על שוק ההון בכללו, עלינו להטיל פיקוח ובקרה מאחורי הקלעים על התנהלות הפרטים והתאגידים המחזיקים את עושרה של האנושות בידיהם, באשר בהם הבעיה ולא בשוק ההון או בעקרון הכלכלה הקפיטליסטית עצמה וזאת באמצעות מדדים ופעולות זהירות ומדודות אשר יעשו מאחורי הקלעים ויבחנו בזמן אמת (והדגש המובהק הוא על זמן אמת) את התנהלות הפרטים בו.
עלינו להחמיר את הפיקוח התקנות והבקרה על התארגנות קרטלים בעלי עוצמה חובקת עולם, אשר הם הינם "החיידקים הטורפים" בכוח ולעיתים אף בפועל, המסוגלים להביא על כולנו כאוס כלכלי ומכאן חברתי. עלינו לנתב את דחף הקידום, הרווח והיצירה של חברות באופן אנכי, מדרגי ולא באופן אופקי-רוחבי. טבענו התחרותי האינדיבידואלי מביאינו ליצירת הפרדוקס של חניקת התחרות כנגד עצמנו באמצאות יצירת קרטלים רוחביים, אשר מטיבעם מונעים תחרות יצירה ואינדיבידואליות מפרטים וחברות להכנס ולהתחרות בשוק החופשי החיוני להצלחת כלכלה קפיטל-סוציאלית. עלינו להעצים את התחרות במשק תוך מניעת נזק אפשרי לציבור מעמד הבינים באמצעות חסימה אופקית (חוקי הגבלים-עיסקיים-אופקיים נוקשים יותר), תוך התרת תחרות אנכית רחבה יותר.
הכלכלה הגלובלית טומנת בחובה בשורה חיובית למדינות מתפתחות רבות, אך בה במידה מגלמת בכנפיה זירעי אסון חברתי, כלכלי והומניטרי לאותן מדינות. עקרון השרידות החברתית האנושית (הניבדל מהותית מהעקרון הדרוויניסטי החייתי), אשר הובאה לעיל תקף גם כאן. ארגונים בינלאומיים חייבים להשית חוקי "הגבלים עיסקיים" גם בתחום זה באמצעות רגולציה לאומית כאשר הלאומים מאוגדים תחת גופים מפקחים בינלאומיים ומתנהלים בהתאם להנחיות הללו. בניגוד לנאמר באשר לכלכלות לאומיות הרי "ההגבלים העיסקיים" בכל האמור לענין הכלכלה הגלובלית חייב לכלול בו זמנית הגבלים רוחביים כמו גם אנכיים על מנת לישם באופן משביע רצון את עידוד התחרות הבין לאומית תוך מניעת הרס המדינות הבילתי מפותחות החיוניות לכלכלת העולם כולו.

בכל האמור לכלכלה הגלובלית המונח "כלכלה קפיטליסטית חזירית" (האמור הוא ברדיפה חסרת שליטה של מעטים אחר עושר ללא גבול, נושא אשר בחלקו-מוטט כיום את הכלכלה העולמית), הינו מושג תקף אף יותר מאשר יישומו במסגרת הלאומית, המכשילנו ממש כפי שמכשילנו בהיותו מושת במסגרת הלאום ויש להחזירו למתכונת "הכלכלה הקפיטל-סוציאלית". גם כאן, הרס מדינות מתפתחות ינטרל בסופו של יום את כלל הכלכלה הקפיטליסטית העולמית ויטיל את עולמנו לאנרכיה כלכלית ומכאן לאנרכיה חברתית.
גם בענין זה יש לפעול בזהירות מרבית וזאת על מנת שלא לחנוק את היוזמה והמומנטום היצרני, הכלכלי והפיננסי הנקוט בידי החברות הבינלאומיות אך מאידך, לא לאפשר להם הרס וחורבן של הלאומים על גבם הינם מאדירים ריווחיהם. גם כאן, אין לסמוך על "הרצון הטוב" של מחפשי היתרונות הכלכליים. כבר דנו בכך, מושג זה אינו קיים בקרב בני אנוש אשר הממון מעוורם, אלא להשית עליהם מנגנוני פיקוח ובקרה בינלאומיים בילתי תלויים אשר יהיו מסוגלים להתערב בזמן אמת וברגישות המתחייבת לפני שכדור השלג הכלכלי החל להתדרדר במידרון.

אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/